ווצ'וק נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1.בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין שניתן ביום 30.4.13 בבית משפט קמא.

2.נימוקי הבקשה הם כדלקמן:

א.פסק הדין ניתן על פי סעיף 4(ג) לחוק הפלת"ד, לאחר הגשת סיכומי הצדדים, ובמסגרתו נדחתה התביעה.

באת כוחו של המבקש לא הודיעה לו על פסק הדין.

ב.רק לכשקיבל התראה ממרכז הגבייה לתשלום יתרת אגרה (מדובר בתביעת נזקי גוף), נודע למבקש על פסק הדין, אולם אז מועד הערעור חלף.

ג.סיכויי הערעור טובים.

3.בתגובתה התנגדה המשיבה לבקשה מהטעמים הבאים:

א.אין בבקשה או בתצהיר התומך בה כל נימוק בכדי להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד.

ב.פסק הדין ניתן על פי סעיף 4(ג) לחוק הפלת"ד, ומשכך, סיכויי הערעור קלושים.

4.התבקשה תשובת המבקש לתגובת המשיבה, אך עד כה טרם התקבלה, למרות שחלף המועד שנקצב.

דיון והכרעה

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה החלטתי לדחות את הבקשה.

6.המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק ולפיכך חובה על מבקש הארכתו להתבסס על "טעם מיוחד" כאמור בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984.

7.הכלל הוא כי בעלי דין נדרשים לעמוד במועדים הקבועים בחוק ובתקנות, ובכך להבטיח את עקרון סופיות הדיון ואת הגשמתן של היעילות ושל הוודאות המשפטית.

זאת ועוד – הקפדה על עמידה במועדים בהליך שיפוטי נחוצה גם נוכח העומס הכבד שמערכת המשפט נתונה תחתיו. חריגה מכללים אלו עשויה לפגוע בזכויות דיוניות של בעלי הדין ולעתים אף באינטרס הציבורי כולו.

ראה לעניין זה:

בש"א 2913/13, גולדברג נ' החברה לניהול קרן השתלמות ואח' (פסק דינו של כב' השופט ג'ובראן מיום 25.6.13).

8.במקרה דנן טוען המבקש כי פסק הדין הומצא לבאת כוחו, שלא טרחה ליידע אותו אודותיו.

על כגון דא אמר בית המשפט בע"א 377/10, ג'זטנין מנחם אבני נ' עו"ד גד שילר ואח' (פורסם במאגר נבו), כי בהתאם לתקנה 402 סיפא לתקסד"א יש למנות את המועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה/פסק דין שניתן בהעדר הצדדים, ממועד ההמצאה כדין.